כאלה שניצלו בעצמם, וחיים עם צלקות פיזיות או נפשיות. הם לא שואלים, לא מנתחים, לא פותרים טראומות. הם פשוט נמצאים. מקבלים. מגיבים. וככה – מרפאים.
הגעה, נכוחות, מגע, תנועה, נשימה. בלי לחץ ״להיות בסדר״. בלי מדדים של תפקוד. הכול לפי קצב האדם.
המקום עצמו הוא חלק מהטיפול. האוויר, הידיים שמתלכלכות, האור שמשנה זווית. הטבע מחזיר תחושת שליטה – בלי מילים.
המדריכים והמטפלים הם קודם כל בני אדם. חלקם לוחמים בעצמם. יש הבנה, שפה משותפת, והיעדר מוחלט של שיפוטיות.
כל הזכויות שמורות לחוות חוזרים לחיות © 2025
אתר זה עוצב ונבנה ע״י אשכרה סטודיו