על חווית הטיפול בחווה

הצטרפתי לחווה קצת לפני שהוקמה בפועל,
עוד לא היה ברור איך זה יראה, ואני חייב להודות שקורה פה משהו עוצמתי שלא צפיתי אותו.
הרעיון המאחד של לתת מענה לאלו שהקריבו בשבילינו מביא אל החווה מלא אהבה והדדיות,
ומסיר גבולות מפרידים בין האנשים שבאים לכאן: דרך המקימים של החווה, המתנדבים, אנשי הצוות, והמשתתפים.
השאיפה ליצור כאן מרחב שבו אדם יכול לבוא כמו שהוא, בלי מסכות, ולהרגיש מוזמן לפה על כל חלקיו מתגשמת.
וזה מחלחל לכל חלקת אדמה, למבטים בעיניים, וללבבות של מי שמגיע.
אני אמון על הובלת הקבוצות הטיפוליות ועל הקבלה של חברים חדשים, בונה את התכנית והרציונאל הטיפולי ומלווה את המתנדבים כדי לייצר תכלול ברמה הטיפולית.
הרעיון שלנו בקבוצה הטיפולית מורכב בעיקר מ3 מרכיבים: החלק הקבוצתי שהוא מרכזי ובו המשתתפים אשר חוו חוויות מטלטלות בלחימה נפגשים ביחד.
דרך מפגש אינטימי יכולים המשתתפים לעבד חוויות שקשורות בפוסט טראומה, להרגיש שמבינים אותם, להחזיר תחושה של שייכות וקבלה עצמית. החלק השני קשור בעשייה פיזית בחווה ובסדנאות, אשר פורקים את המתח מהגוף ומחברים לכאן ועכשיו, משאירים את שם ואז לרגע בצד.
המרכיב השלישי, שהוא אולי התבלין הכי חשוב הוא שאנשי הצוות לא מופרדים פה ל"מטפלים ומטופלים".
אנחנו הצוות מגיעים בגופיות, מזיעים עם המשתתפים, משתפים בעצמינו, ומעבירים ביחד שעות ארוכות.
שותפים לדינאמיקה ולחוויה.
אנחנו נפגשים בימים וברגעים טובים ופחות, ומרגישים את ההזמנה להגיע כמו שאנחנו כרגע, בלי ציפיות ודרישות, בלי שיפוטיות.
ברמה האישית כפסיכולוג זוהי חוויה מרגשת.
לקחת חלק בקבוצה כזו ולא רק בחלקים הפורמאליים של עבודת פסיכולוג קלאסית.
לראות איך הקבוצה מתגבשת, איך נוצר דבק קבוצתי שמלכד את כולם.
לראות את החברים עוברים תהליכים משמעותיים ושינוי שכבר לא האמינו שיגיע, ולהיות חלק מהקבוצה.
ברמה האישית זה מייצר אצלי הרבה תקווה ואמונה בטוב.